מה הקשר בין אדם נוימן, ריהוט אינדונזי, וחיבור לנשמה?

צפיתי בכתבה על אדם נוימן באולפן שישי.

רוב האנשים ראו את הסיפור הגדול: עלייתו, נפילתו, והדרך החדשה.

אבל אני ראיתי משהו אחר - שקט יותר, עמוק יותר, מדויק יותר.

המיזם החדש שלהם Flow(מתחמי עבודה ומגורים משותפים), נבנה כולו מתוך תפיסת חיים של שיתוף חיבור ואחדות.

והמשפט שתפס אותי במיוחד היה:

"המשימה של Flow היא אחדות, חיבור.

חיבור בין האדם לבין האני העליון שלו,

חיבור בין האדם לזולתו,

וחיבור בין האדם לעולם."

וכאן - דווקא בפרטים הקטנים - נמצא הסיפור האמיתי.

רבקה, אשתו של אדם, היא זו שמעצבת את המתחמים.

והבחירות שלה אינן אקראיות - היא בחרה בריהוט אינדונזי.

לא במקרה. לא כי זה "אופנתי".

אלא כי זה מדויק לרוח הדברים.

ריהוט אינדונזי הוא לא רק עיצוב - הוא שפה.

זו תרבות שמאמינה שחפץ נושא בתוכו אנרגיה.

שהחומר, הצבע, המרקם - משפיעים על הנפש.

זו מלאכה שעוברת מדור לדור, ידיים אנושיות שעובדות עם כוונה, עם שורש.

כשאני נחשפתי לראשונה לריהוט אינדונזי -

הרגשתי מיד חיבור שורשי.

הייתה שם פשטות. שלווה. חופש. רוגע. חיבור.

ולא הבנתי למה - עד שגיליתי שהכל עשוי מחומרים מהטבע,

שהכל נעשה בעבודת יד.

ושם הבנתי -

הרהיטים האלו מחוברים לאמא אדמה, לרוח, לנפש, לנשמה לתודעה.

וכשהחזון של Flow מדבר על חיבור עמוק - פנימי, חברתי, קיומי -

החומר שנבחר לתמוך בו, לעטוף אותו, להחזיק אותו - הוא בדיוק כזה:

ריהוט שמייצר קרקע רכה לחיבור. שנושם. שמזמין. שמחזיק תודעה.

וזה מזכיר לי, שוב, למה אני עושה את מה שאני עושה.

ומה אני מבקשת להעביר - דרך כל רהיט שאני מביאה.